חושים

עזרו לילדכם לישון שנת לילה טובה!

כדי לישון שנת לילה טובה, ילדים זקוקים להורים רגועים ולתחושת ביטחון. הצורך האינסטינקטיבי בשינה דווקא מופרע על-ידי פעילויות קדחתניות במהלך היום ו"אימוני שינה" בלילה.

בשלוש שנות החיים הראשונות, הצורך של ילדים בשינה גדול משמעותית מזה של מבוגרים, המסתפקים בדרך-כלל בשמונה שעות שינה בממוצע. תינוקות בני יומם ישנים 14.5 שעות ביממה בממוצע, אף כי חלקם ישנים 20 שעות וחלקם 11 שעות בלבד. עד גיל שישה חודשים מתבססת אצל תינוקות תחושה כללית של יום ולילה, כאשר "החלק" הארי של השינה מתרחש במהלך הלילה. בשלב זה הם זקוקים בדרך-כלל ל-13 שעות שינה בסך הכל ועד גיל שנתיים יסתפקו מרביתם ב-12 שעות שינה. בגיל חמש, זקוקים חלק מהילדים לתשע שעות שינה בלבד ואילו אחרים נעשים רגזניים אם הם לא זוכים ל-14 שעות שינה. לא מן הנמנע, למשל, לראות ילדים בני שלוש שוויתרו על שנת צהריים פשוט כי הם כבר לא זקוקים לה, בעוד בני ארבע מסוימים יהיו בלתי נסבלים בהמשך היום אם החמיצו את שנת הצהריים. שינה היא עניין אינדיבידואלי אצל כל אחד, בכל גיל.

טקסים ודפוסים עוזרים לבסס את שעת השינה

כבר מגיל צעיר מאוד אפשר לראות אם אדם הוא ציפור בוקר או ציפור לילה, אם הוא מתעורר בקלות עם קרני השמש הראשונות ומתעייף

מוקדם בערב, או להיפך. ככל שאנחנו יותר מכווננים לשעון הפנימי שלנו, ושל ילדינו, ולא מתעלמים מהאיתותים שלהם, כך נזכה לשנת לילה שלווה יותר. אבל לא תמיד זה אפשרי, בעיקר כשאנחנו נדרשים לג'נגל בין משפחה, ילדים וקריירה. במקרה כזה, "הזזת טקס השינה לשעה מאוחרת או מוקדמת יותר בצעדים קטנים, עשויה לעזור", מציע דר' רנץ-פולסטר. כך יוכל הילד לפתח דפוס שינה-התעוררות יציב. "כשהילד מגיע לגיל חצי שנה בערך, הורים רבים מבחינים שהעייפות שלו באה בגלים", הוא אומר. "רצוי שהילד יוכל להירגע בשלב זה מכיוון ש"חלון השינה" הבא יגיע בדרך-כלל רק כעבור 50 דקות בערך". כמו כן, רצוי שההורים יבנו את היום סביב דפוס השינה של הילד במקום לכפות עליו להסתגל לסדר היום שלהם.