האם ילדים זקוקים לאימון שינה?

אצל מבוגרים, שינה נחשבת בריאה כשאנחנו מצליחים לישון שנת לילה רצופה. לכן אנחנו מצפים לדפוס דומה אצל ילדינו. אנחנו רוצים שגם הם יישנו כל הלילה בלי להתעורר ויתנו לנו לישון בשקט. אלא שבתקופת האבן למשל בני אדם היו ערים יותר בשעות הלילה על מנת לצוד. בשעות היום, לעומת זאת, נהגו הציידים והלקטים ליפול לפרקי זמן ארוכים של שינה ממש.

למרות שאנחנו חיים היום במאה ה-21, האורגניזם שלנו עדיין מתפקד כפי שתפקד אז. מערכת העצבים האוטונומית מבחינה רק בין מתח לרגיעה, בין חרדה לתחושת ביטחון, בין לחץ להתחדשות, והיא דורשת איזון בין השניים. אלא שאנשים נוטים היום לרוץ מפגישה לפגישה, לפעמים בלי לקחת אפילו הפסקה קצרה בין לבין. אורח חיים כזה עשוי לגרום להפרעות שינה בלילה ("ההפסקה הארוכה" שלנו כביכול) פשוט מפני שנמצאים בדם יותר מידי הורמוני לחץ. ילדים לא שונים במובן זה ממבוגרים.

מגע גופני מעורר תחושת ביטחון

ההתכנסות המשותפת סביב המדורה בלילה העניקה לאבותינו הקדומים תחושת ביטחון. ילדים קטנים חווים אותה תחושת ביטחון כשהם צמודים אל אימם ויונקים ממנה חלב המעניק להם גם את ההזנה שהם זקוקים לה וגם את "הורמון החיבור" אוקסיטיצין. אחרי שהם נגמלים מהנקה, מבקשים ילדים ביטחון במגע גופני לצד הוריהם במיטה עד שהם כבר לא זקוקים לכך, טוען דר' רנץ-פולסטר. כמחבר ספר הדרכה על השינה בילדים, הוא מתנגד נחרצות לשיטות הקוראות לתת לילדים לבכות עד שיירדמו לבד בחדרם. "אם נותנים לילד לבכות במשך 15 דקות שבסופן הוא נרדם מעייפות, הוא לא לומד איך להירדם אלא איך לנוח", הוא מסביר.

"מה שהילד לוקח מהחוויה הזאת היא תחושה של 'אני לא יכול להילחם ואני גם לא יכול לברוח'", מוסיף הרופא. "הילד מוותר". מה שנותר הוא תחושת חוסר ביטחון והרגשה ש"האיתותים שלי לא נחשבים, גם אם אני במצוקה". פעמים רבות במקרים כאלה, הילד לא ישן טוב ונוטה להתעורר בבכי וצרחות במהלך הלילה.

"בני אדם זקוקים לתחושת ביטחון כדי לישון", טוען רנץ-פולסטר. עם זאת, אימון שינה מנוגד אינטואיטיבית לאינסטינקט הטבוע בנו המאותת לנו שבשינה אנחנו פגיעים ואנחנו יכולים להירגע רק כשאנחנו מרגישים בטוחים. "ורק כשאנחנו רגועים, אנחנו נרדמים". זו הסיבה שבמיוחד ילדים קטנים זקוקים לקרבה כדי לחוש עייפות. "רק לאחר שהם חווים שוב ושוב שהם לא ננטשים, נטמעת בהם תחושת ביטחון" המלווה בוודאות ש"יש לי כאן בית טוב. כאן אני יכול להירגע ולהירדם". הורים לא יכולים לטעת את תחושת הביטחון הזו בילדיהם בכוח אלא רק לעורר אותה באמצעות קרבה אל הילד ומתן נחמה בעת הצורך.

היסודות לשינה בריאה ועמוקה נבנים במהלך היום, במתן כבוד וגילוי אמפתיה אחד כלפי שני, יחסים הנחווים על-ידי כל בני המשפחה. זה כולל הצבת גבולות סבירים, ביסוס זמנים מתאימים (אך לא מוגזמים) לפעילות ותנועה, וכן לפעילויות רגועות יותר כמו התכרבלות משותפת. חשוב שהזמן המשותף לא יהיה מלווה באיזו מין תחושה בסיסית שההורים נרגזים או חוששים מלילה קשה נוסף. "כשנושא השינה משפיע לרעה על היחסים בין ההורה לילד, הוא גורם לילד לחוש חוסר ביטחון בנוגע לשינה בכלל, דבר העשוי להוביל להפרעת שינה או אפילו להפרעת התנהגות אצל הילד", אומר רנץ-פולסטר. לכן הוא מעודד הורים לטפח עם ילדיהם יחסים שאינם מתאפיינים במאבקי שליטה ובתפקוד כפוי, אלא בהבנה והתפעלות מהצמיחה וההתפתחות של הילד.