חיטה

החיטה זקופת הגבעול עתירת השיבולת נחשבת במקומות רבים לדגן החיוני ביותר לאדם. פעמים רבות היא מתוארת גם כ'דגן של המרכז', ניצבת זקופה בין שמיים לארץ, מדגימה את האינטראקציה המאוזנת בין כל איתני הטבע – האדמה, המים, האוויר והאש. התוצאה היא תכולה תזונתית עשירה במיוחד וחומצה סליצילית.

החיטה היא אחד הצמחים המעובדים הוותיקים ביותר בהיסטוריה האנושית, כשהתירס לבדו משיג אותה בעיבוד חקלאי רחב היקף. גטריידה (Getreide), המילה הגרמנית לדגן, נכתבה בגרמנית עתיקה כגיטרגידה (gitregidi) שמשמעה 'בעלות' או 'תנובה'. אין ספק שהמילה תנובה באה לביטוי התמציתי ביותר בחיטה, לא רק ברמה המהותית, כלומר באיכות התזונתית, אלא גם חיצונית, בכמות התבואה. גבעול החיטה יכול לשאת משקל הגבוה פי כמה ממשקלו בלי לנטות מהמרכז.

 נדמה כאילו כל כוחות הצמיחה והצורה של הצמח הודחקו וכוונו לתפקודים של תיווך ואיזון. הריסון העצמי של החיטה לטובת אינטראקציה מאוזנת בין כל איתני הטבע יוצר בגרגר הבשל עושר אדיר. במיוחד עשיר גרגר החיטה בשמן נבט חיטה, בחומצה לינולאית ואלפא-לינולנית ובוויטמין E.